לפני כמה שנים עבדתי כמזכירה בחברה גדולה. באחד החגים, הוחלט לעשות יום גיבוש משרדי עם אוכל ושתייה. אחת מהעובדות הביאה עוגת תפוזים והציעה לי לטעום.
מכיוון שאני פלצנית מתנשאת סירבתי בנימוס. בסוף האירוע הבוס שלי שם לי על השולחן 2 פרוסות והפציר בי לטעום בכל זאת.
אני חושבת שזו הייתה עוגת התפוזים הכי טעימה שאכלתי. כמו ענן רך ומנחם. למדתי מהאירוע שני דברים. הדבר הראשון הוא לפתוח את הראש ולטעום, הדבר השני הוא לא להרפות עד שאני משיגה את מבוקשי. זינקתי מהמקום ורצתי אליה להחמיא לה ולדרוש מיד מתכון.
ככה הצקתי לה כל בוקר במשך שבועיים עד שהיא שחררה את המתכון. מרגיש לי ממש פשע להשאיר אותו אצלי. אז, אם את קוראת את זה, שוב תודה על המתכון וסליחה על הנדנוד האגרסיבי.